נימווים לתפילה 99 החנופה היתה עבור השומע ולא מאמונת המשמיע, כפי שנאמר ב"גנזי 71 קדם" — "ומפני שאדם נוהג בחנופה הוא שמקלס לרשעים" . 72 מקדיש דב סדן פרק שלם ל"הלכות בספרו "ממחוז ילדות" מלכים" ולימי שלטונם של יוזף השני ופרנץ יוזף אהוב היהודים . סדן, שנולד בברודי שבגליציה, פותח בתיאור אהבת היהודים ליוזף השני, "שגדול היה בעינינו על מידותיו הנעלות", ואשר בימי שלטונו בוצעה חלוקת פולין הראשונה ( 1772 ) , וגליציה — שבה התגוררו יהודים — נמסרה לאוסטריה . אלא שסדן מבקש להעמיד דברים על דיוקם ועל פי מידתם, ולאחר שהוא מתאר כמה מעלילותיו של אותו קיסר, הוא מגדיר אותו כמי שנראה "כחמדה מכאן וכאימה מכאן" . מתיאורו של הסופר וחוקר ספרות היידיש והעברית אפשר ללמוד על הראייה המפוכחת שנתלוותה אצל יהודים רבים לאמירת התפילה . מחד-גיסא הערצה גדושת מילים חיוביות ונטולת ביקורת, מאידך- גיסא הסתכלות מפוכחת על מעשיהם של המלכים בעין ביקורתית : "אף דמותו של הקיסר החי, פראנץ יוסף הראשון, ירום הודו, שהכול העמידו אותו בשטח שכולו אור, לא ניצלה מצללים" . מתיאורו הנרחב של סדן עולה כי מליצות השבח שדרשו וכתבו רבנים בשבח מלכים שו...
אל הספר