בתוך מערבולת הימים 84 ב׳נצח ישראל׳, במחשבה שגם הפעם יצליחו הקרבנות להיוושע . חיזוק לתפיסה זו מצא הציבור היהודי בכך שבשלביה הראשונים לא חרגה המדיניות גם הציבור היהודי הנאצית מן המוכר לו : הרדיפה והחקיקה האנטי-יהודית . תחת השלטון הנאצי נטה להתכחש למציאות . ישראל גוטמן, בתארו את התנהגות תושבי גטו ורשה, מסביר כי גם לאחר היוודע דבר ההשמדה האמת לא נקלטה ולא חדרה במלואה, והיא נותרה בחזקת סיוט, אשר כנגדו התקוממו ההיגיון, הרגש, הציפייה מהזולת [ . . . ] מחסומים אלה וחוסר יכולת לתפוש ולהכליל את המתרחש, מבחינה שכלית ורגשית, היו מנת חלקם של משכילים ואנשי ציבור, ומכל שכן פשוטי עם . לכאורה, העובדה שהגיעו הידיעות, והן נפוצו, יוצרת מימד שיש להתייחס אליו כאל מציאות קיימת . ואולם, אם נתעלם מכך שמציאות זאת לא נקלטה אצל האנשים שעליהם אנו מדברים כממשות מלאה ורצופה, לא נראה את המורכבות של המצב ושל האנשים השרויים בו . מכאן חוסר העקביות, מעברים חדים מיאוש מוחלט אל תקווה חסרת- יסוד, קביעות פסקניות על סוף בלתי נמנע והיאחזות בשמועות 8 אופטימיות בערבוביה ביומנים וברשומות התקופה . שבתאי בית-צבי, לעומת זאת, רואה את ...
אל הספר