פרק ד "בערבה אין שטחים פתוחים": המאבק על חיזוק ההפרדה

102 שיטת הערבה השטחים הפתוחים הם מהנושאים הבולטים בשיח הסביבתי בשנים האחרונות בישראל . כאמור, ההפרדה בין טבע לתרבות נשענת על תפיסת קיומו של טבע "טבעי", טהור ובלתי מופר, מעין ארץ בראשית שרגל אדם לא דרכה בה . חוקרים רבים הראו שטבע כזה כמעט ואינו קיים במציאות ( 2002 Cronon 1996 ; Raffles ) . עם זאת ייתכן שיש מרחבים שמשמשים מעין יצור כלאיים בין הטבע לתרבות . מרחב פוטנציאלי כזה הוא אותם שטחים פתוחים . שטחים אלה מוגדרים רשמית כקרקע שאינה בנויה או מופרדת על ידי גידור או אלמנט מבני אחר ( 1999 Feitelson ) . בהגדרה זו נכללים שטחי בור, שטחים חקלאיים, יערות ושטחי שמורות הטבע והגנים הלאומיים . לפי תכנית המתאר הארצית המשולבת ( תמ"א ) מספר 35 , ישנם בארץ כ- 2 . 1 מיליוני דונם של שטחים פתוחים ( האן 2013 ) . מוסדות התכנון, ארגוני הסביבה ואחרים מייחסים לשטחים אלה חשיבות מיוחדת בשימור המגוון הביולוגי ( biodiversity ) , בהגנה על מרחבי נוף בעלי מורשת היסטורית תרבותית ובשימור "ריאות ירוקות" כאזורי נופש, בילוי וטיול . הגאוגרף ערן פייטלסון, אחד החוקרים והשחקנים המרכזים בנושאי סביבה וחברה בישראל, טען באוזני בר...  אל הספר