פתח דבר

16 שיטת הערבה "הי לירון, מה קורה ? מה אתה עושה כאן ? ", ניגש אלי יואב, חקלאי צעיר שלמד בשכבה מעלי בבית הספר האזורי שיטים . "באת לחופשה מארצות הקור ? " . המבט בעיני החקלאי הוותיק שעמד לידי הבהיר שהוא עדיין לא מזהה מי אני בדיוק . יואב פנה אליו . "חיים, אתה מזהה את לירון, לא ? הבן של אמנון, הם גרים בבוסטון עכשיו" . חיים, החקלאי הוותיק, הנהן . "בוודאי שאני מכיר", ענה בנימוס . יואב המשיך, "אתה יודע, הוא מהחכמים האלו, שיודעים לכתוב . . . הוא לומד איזה משהו מסובך שם . . . לא כמונו, שרק יודעים לגדל פלפל" . הוא חייך וטפח בחיבה על גבי, מתעלם מהעובדה שהוא עצמו בוגר תואר ראשון בכלכלה . "אז למה באת לפה ? רוצה לחזור לפלפל ? ", שאל בחיוך . "באתי לאכול", אמרתי לו בפה מלא פרגיות . "שמעתי שיש מסיבה ומחלקים אוכל חינם" . יואב חייך חיוך חמוץ . "איזה חינם ואיזה מסיבה", הוא ענה, ונופף לשלום לעוד אנשים שהתחילו להגיע . "גם שמונים סטייקים לא ישתוו לכמות הכסף שנתתי ל'זרעטק' השנה על זרעים . אבל העיקר שעכשיו הירוקים שלך יהיו מרוצים", עקץ אותי על עיסוקי במתח שבין סביבה לחקלאות בערבה, ועל היחסים שיצרתי עם פעילי סביב...  אל הספר