אחרית דבר: מעבר למתרס

הסתגרות וניכור . קול זה אף מרחיב את דרכי המבע הנהוגים בזירה ציבורית פתוחה, בעלת רוח ליברלית – דמוקרטית . פניו אינם לקיום דיאלוג, מה שנתפס לא פעם כתנאי מוקדם להשתתפות בדיון ציבורי . ליבוביץ משמיע את דברו בציבור, עושה זאת במסירות אין קץ, אך אינו מבקש לשוחח . למרות זאת, יש לפנייה זו ערך רב . חלקו כבר התברר . עתה יוסף לזה עוד משהו . אין צורך לומר שמחשבתו של האיש מיוחדת מבחינת תכניה ולא רק בדרכי פנייתה . העיקר מבחינה זו יכול להסתכם כך : הגותו מערבת קרוב ורחוק, מגיבה על אירועי הזמן ומשקיפה עליהם מפרספקטיבה אל – זמנית . הרקע המופשט שתואר בפרק ב הוא הרקע לביקורתו על ישראל . גם מה שהוצג בפרק ג מדגים זאת . מבחינה זו אפשר לתאר את ליבוביץ בתור רואה - מתבונן בהווה ומביט לאופקים . 2 הגות דתית זו, המצמידה זו לזה אקטואליה ואל – זמניות, המציעה את עצמה כאופוזיציה נצחית, כיהדות – מדנים, מה בעצם ערכה ליריביה הרבים, ובעצם לכלל החברה הישראלית ? אפשר להשיב על כך בדרכים שונות . איני בא לנחשן ולא למצותן . בעיניי העיקר הוא זה : בניגוד למידור של הדתיים בחברה הישראלית, מה שנכון במידת מה גם כיום, ועל אף מזגו הרגזנ...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב