שאלת היחסים עם גרמניה ועם הרופאים הגרמנים

רופאים ניצולים בשיח רופאי ישראל 477 שאוסטריה הכירה במדינת ישראל ועל סדר היום המדיני עמד נושא כינון יחסי מסחר עימה, הביע ד"ר יעקב וולך את דעתו נגד כינון היחסים עם המדינה הזאת ונגד הקירוב בין שני העמים . הוא נימק את התנגדותו בניסיונו האישי בהיותו רופא במחנה שבויים רוסים מהצבא האדום בשטח השלטון הגרמני, רופא בין הפרטיזנים ביערות רוסיה ובצבא האדום, ורופא שסירב לעבוד במחנות העקורים באוסטריה משום שכמה מרופאי המחנה היו רופאים נאצים רוצחים . וכך הוא סיכם את מכתבו : "גם אני רוצה בשלום בין עמים, אך נסיוני הפרטי [ . . . ] מונע אותי מלהאמין, כי שלום זה כבר הגיע זמנו, בעוד ידיו של העם האוסטרי ברובו — אולי חוץ מיחידי סגולה — עודן 43 מגואלות בדם יהודי" . באוגוסט 1959 התנגדה ההסתדרות הרפואית לארח רופאים גרמנים בישראל . ד"ר יוסף פודימן הצהיר בשמה כי 90 אחוזים מרופאי ישראל הם בעלי גישה דומה, "ועל עמדה זו יש בדעתם ללחום ללא רתע . תעשה 44 המדינה כאשר תעשה [ . . . ] רופאי ישראל אינם יכולים לארח גרמנים" . בספטמבר 1959 נבחר ד"ר פאול אקל ( Eckel ) , רופא גרמני, לנשיא ההסתדרות הרפואית העולמית לשנים 1959 - ,1960...  אל הספר