השירות הרפואי במעברות ובכפר 349 הרפואי באותן המעברות הייתה נמוכה מרמת הטפול אשר הוגש ע"י רופאי קופ"ח קבועים . למרות מאמצינו לא הצלחנו לחייב את הסגל הרפואי במעברות לפקח על מוסדות הילידים [ ילדים ] , על המתקנים הסניטריים ולסייר בצורה שגרתית במקומות מגוריהם של אנשי אוהלים, היו מקרים רבים של חולים במחלות מדבקות אשר נתגלו רק בשלבים מאוחרים [ . . . ] לפעמים חוסר הפקוח הרפואי החיובי ע"י סיורים שגרתיים גרם למוות ( כפי שזה קרה במעברת באר יעקוב, 2 68 מקרי מות של ילדים ) . חוסר התיאום בין המוסדות בנושא האשפוז וקשיי הפינוי לבתי החולים היו נושאים כאובים במיוחד, והם זכו להד ציבורי, במיוחד בשל היותם קשורים בילדים . בעניין האשפוז נטען כי על-פי דרישת קופת חולים כללית היה על הרופאים הצבאיים לקבל אישור רפואי מטעם הקופה לסידור אשפוז של חולים מהמעברות, בעיקר ילדים, בבתי חולים . ולא רק שההליך הזה 69 גרם לעיכוב, אלא שאירע שמפאת חוסר מקום הוחזרו חולים למעברה . בשל כך, החולים במעברות שהיו בטיפול הצבא נשלחו בעיקר לבתי חולים ממשלתיים, אך גם לבתי חולים ציבוריים, כמו הדסה ירושלים, הדסה תל אביב ובית החולים ביקור חו...
אל הספר