לאחות את השברים 216 שהוקמו עם תום תקופת מחנות העולים, ותוכננו להיות שלב מעבר לפני ההתיישבות ביישובי קבע . ההתיישבות בשכונות ובערים הערביות שהתפנו מתושביהן — פתרון דיור מאולתר מיידי גם הוא — הייתה סמוכה ברובה לשכונות יהודיות או ליישובים יהודיים : כך בשכונות ערביות בערים המעורבות חיפה, ירושלים, טבריה וצפת, וכך בערים הערביות, כמו יפו, רמלה, לוד, עכו ויבנה . שיעור גדול מהמתיישבים ביישובים האלה היו ניצולי שואה . ההתיישבות ביישובים החדשים שהוקמו על יסודות הכפרים הערביים שננטשו ברחבי הארץ ובספר החדש הייתה בעיקרה פרי מדיניות פיזור אוכלוסין, שהיה אחד 2 התיישבות זו נועדה לאכלס מקווי היסוד של ממשלת ישראל הראשונה . במהרה שטחים דלי אוכלוסייה, ובמיוחד אזורים הקרובים לגבולות המדינה ואזורים הסמוכים ליישובים ערביים שיושביהם נשארו בהם, להקים באזורים האלה יישובים יהודיים חקלאיים וליצור בהם מקומות תעסוקה . משום כך התאפיינה התיישבות זו בראשיתה בפיזור רב, היישובים היו רחוקים זה מזה וממרכזים עירוניים יהודיים, ודרכי הגישה אל רבים מהם היו קשות . בתקופת מלחמת השחרור ואחרי המלחמה אוכלסו יישובים חדשים ביוצאי תנוע...
אל הספר