בחבל ארץ נידח 332 המחויבות לקבוצה גדולה כל כך הכבידה לפעמים, היה קשה להאכיל פיות רבים ולחלק בין כולם את מעט המשאבים שעוד נשארו בידי המשפחות, והיה קשה למצוא מגורים משותפים לכל בני המשפחה . למרות זאת, היו שהעדיפו את הצפיפות על פני הבדידות . ברוריה כהן-הופר, לדוגמה, מספרת שהיא והוריה, סבתהּ ודודתהּ המטופלת בתינוק התעקשו להישאר יחד למרות הצפיפות הנוראית בקסרקטין שהשתכנו בו בגטו שַרגורוד . כשמתו אביה וסבתה מטיפוס הייתה הקבוצה הקטנה שלה ושל אִמהּ, הדודה ותינוקהּ 2 מקור לתמיכה רגשית, עידוד ועזרה הדדית . אברהם קורן הגיע לגטו בֶּרשד עם משפחתו המורחבת מרובת הנפשות : גורשנו יחד עם כל הדודים שלי, היינו חמולה [ . . . ] אנחנו מקפידים להיות כל הזמן יחד . זה פלוס וגם מינוס, המינוס זה שאתה לא יכול להשתחרר מן הכלל כי יש אחריות כלפי הכלל וגם שותפות גורל . הפלוס הוא שאנחנו יחד, אנחנו לא לבד . נותן ביטחון, אם קורה לי משהו לא יפקירו אותי . גם הדודה שגידלה את אמא שלי הייתה איתנו, הלכנו ברגל אבל לה היה קשה ללכת, היא הייתה קצת נכה, אז בעצם עזרנו לה כל הדרך [ . . . ] ראיתי את זה כיתרון . אני, אם משהו קורה לי, י...
אל הספר