הילדים 323 כלו כל חפצינו הקימו הורי מאפיה . [ הם ] אפו לחם תירס ומעין עוגת תירס 12 הנקראת ביידיש 'מַלַאי' . אני הייתי עומדת בשוק ומוכרת" . ואולם ברבות מהמשפחות שהתרוששו ונשארו בלא כל נכס או הכנסה נדרשו הילדים לפעול ביצירתיות, לנקוט יוזמה ובעיקר להסתכן ביציאה אל מחוץ לגטאות כדי להשיג מזון אצל האיכרים האוקראינים . קשה להעריך את מספר הילדים שנהגו כך, אבל יש עדויות רבות על ילדים שכאלה . בת שבע אקרמן מחוֹטין מעידה ששלושת ילדי המשפחה סיכנו את חייהם עת 13 הילדה פּיסטינֶריצאו מגטו מוגילֶב לחפש עבודה בכפרי האוקראינים . מספרת כי לאחר שמתו סבהּ וסבתהּ מטיפוס היא ואִמהּ — שעתה זה החלימו מטיפוס והיו "חלשות ורזות כמו שלדים" — נשארו לבדן בגטו שַרגורוד : "למזלנו ידענו מעט אוקראינית, ואני, ילדה בגיל תשע, הלכתי לכפרים ועבדתי בשדה ובכל מיני עבודות ובהתאם ליכולתי . היו אוקראיניות שחסו עלי ונתנו לי לאכול כמה פרוסות לחם ותפוחי אדמה, שמהם ניזונה גם אִמי . 14 יצר הקיום שבי אִפשר לי לשרוד" . לאחר החורף הראשון בגטו בֶּרשד אילץ הרעב הכבד ילדים רבים להסתכן ביציאה מהגטו בחיפוש אחר מזון . שושנה נוימן סיפרה בזיכרונו...
אל הספר