משפחות המגורשים וחיי היומיום שלהן בגטאות טרנסניסטריה 309 סוחרים ומרוויחים את לחמם, רק אתה יושב בחיבוק ידיים ואוכל את שארית רכושנו, מוכר ואוכל, מוכר ואוכל ! " לשו [ ו ] א רצה אבא להסביר לה שאין לו חוש מסחרי כל עיקר, שאיננו מסוגל לספסרות, ואמא היתה טוענת את שלה . [ . . . ] וככל שגדלו הצרות והדאגות, כן נעשו בני האדם עצבניים יותר ועל לא-דבר פרצו מריבות וקטטות בין המשפחות, מריבות שנגמרו תמיד בכל רע . העצבנות הנוראה הזאת התפשטה כמחלה מידבקת בכל מזקן ועד טף, כעין צורך פנימי היה לריב, רק לריב . . . "אינני יודעת, מַדם קופשטי [ י ] ן, מה זה קרה לבעלי" — הייתה אומרת מרת ק' לאמא . "הלא בבית, שם, הייתי בשבילו עקרת בית מצויינת, רעיה טובה, וכל מוצא פי היה חוק לו, ועתה כאילו נכנסה בו רוח רעה : כל מה שאני עושה אינו מוצא חן בעיניו, וכל היום הריהו מתקוטט ומתקוטט ! . . " ולא רק במשפחה זו הופרה ההרמוניה בין בני הבית, 183 אלא שעל כל המשפחות שבכל המקומות עברה כוס זו . ביומן שכתבה מרים קורבר – ברקוביץ' בזמן שהותה בגטו דז'וּרין היא מספרת בכאב על האווירה המתוחה בבית : אבא עצבני, אמא עצבנית . לא מרוויחים כלום וה...
אל הספר