משפחות המגורשים וחיי היומיום שלהן בגטאות טרנסניסטריה 301 דאגה לבריאות הילדים גם במצבי הקיצון שאליהם נקלעו המגורשים בגטאות לא איבדו הורים את עשתונותיהם ועשו כל שלאל ידם להציל את ילדיהם החולים, בין שחלו בטיפוס ובין שהיו חולים במחלות כרוניות שנזקקו להספקה סדירה של תרופות סדירות . זָ'קי קליין, שהיה חולה בסוכרת נעורים ותלוי בזריקות אינסולין, גורש עם משפחתו לשַרגורוד . לקראת סוף 1942 אזל מלאי האינסולין, ואבי המשפחה ניסה לקנות זריקות בכל דרך אפשרית . בני המשפחה עשו מאמצים רבים כדי להחזיק את זָ'קי בחיים, העיד אחיו הבכור 155 יוֹלקוּ . מגפת הטיפוס הפילה חללים רבים, והורים רבים נאלצו לחזות חסרי אונים בילדיהם הגוועים . בגטו בֶּרשד היה היקף התחלואה והתמותה בולט במיוחד . אברהם קורן מתאר : "אנחנו נכנסים [ לגטו בֶּרשד ] , ומיד אני חליתי הראשון, אחרי זה אחי ובסוף אבא . אמא נשארה בריאה, זה מה שהציל אותנו . במאמצֵי על היא השיגה תמורת בגדים מעט פירות יבשים ובישלה אותם, 156 דני מָריאן חלה גם בטיפוס המעיים ובזה היא האכילה אותנו בכפית" . וגם בטיפוס הבהרות . הוא סיפר כי אביו הרופא השיג יש מאין חתיכת עוף, 157 ...
אל הספר