בחבל ארץ נידח 280 שהביאו מהבית ברָדָאוּץ הצילו אותם מרעב בחורף הראשון בגטו, שהיה 66 קשה במיוחד . מכירת החפצים חייבה תושייה, חוש מסחרי ותכנון . לאחר ימי המחסור 67 היו החפצים שהביאו המגורשים יקרישל תוכנית החומש הסובייטית מציאות באוקראינה, וכדי להשיג תמורה מְרַבּית היה על המוכרים להבחין בין הקונים השונים ולתכנן את המכירה לקבוצות יעד שונות לפי הצורך והנסיבות . מיכאל ( מישוּ ) שיבֶּר הגיע עם משפחתו למוגילֶב . בזיכרונותיו הוא כותב על "מכירה מתוכננת היטב של פריטי יוקרה כגון מעילי פרווה וטבעות יהלום — בעיקר לקציני צבא רומניים או לאיכרים אוקראיניים מקומיים, על 68 ופרדי שני ( רוט ) , מגורש מסוּצ'בה מנת לקבל מזון ולהבטיח הישרדות", שהגיע עם הוריו לגטו שַרגורוד, סיפר בעדותו על הלהיטות שבה קנו מהם את חפצי הערך שהביאו : אבי ז"ל הצליח לקשור קשרים עם מנהל טחנת הקמח בעיר שַרגורוד, אוקראיני גרמני בשם יוליוס מור [ . . . ] יוליוס רכש מאִתנו דברים שונים, החל ממטבעות זהב, תכשיטים, סכומי כסף, צלחות, מקלות הליכה מיוחדים, מעילים, סוודרים לאשתו ולנכדתו . [ . . . ] יוליוס לא היה משלם לנו בכסף אלא בקמח או בשמן [ ....
אל הספר