בחבל ארץ נידח 218 ועל הוועדים וראשיהם נאסר לקבלם, הפכו הפליטים שביקשו להסתנן לגטאות לקושי נוסף שעימו נדרשו הוועדים להתמודד . השלטון הרומני המקומי בגטו בֶּרשד נודע באכזריותו, וראש הוועד בנימין קורן חשש "להתעסק עם הרומנים", כדברי בנו, מחשש שיתנקמו בכל תושבי הגטו . ובכל זאת, העיד, "אני זוכר שהיו בעיות עם כל מיני יהודים, למשל אחד שברח מפֵּצ'וֹרה או אחר שברח מן הגטו ונתפס, והיו כאלה שהסתבכו עם השלטונות, אבא היה צריך כל פעם לחלץ אותם מהצרות 63 האלה ולהוציא אותם מהן, ואבא הוא שהלך לדבר עם המפקדים הרומנים" . כזכור, בגטו מוּרפה שילם ראש הוועד נחום בָּקָל בתפקידו על שהנפיק 64 בגטו דז'וּרין, לעומת זאת, תעודות זהות מזויפות לפליטים מז'מֵרינקה . מעיד ליפמן קוּנשטאד, פחד רוזנשטרָאוּך שהז'נדרמים יגלו את הפליטים והעדיף את ביטחונם של תושבי הגטו על פני הצלת הפליטים שהתדפקו על שעריו . "הנדידה ממחנות המוות שליד הבּוּג אל האזור 'בר-המזל' של מוגילב הולכת וגדלה", כתב קוּנשטאד ביומנו . הפליטים שברחו ממחנה וַפּניארקה וממחנות אחרים ערומים ויחפים נראו לדבריו כמתים שיצאו מקבריהם . אותם פליטים הגיעו לדז'וּרין, שַרג...
אל הספר