מגפת הטיפוס 139 ברזל להציל ולעזור . כבוד ותהילה לגיבורים היהודים בחלוקים 78 הלבנים — רופאים, סניטרים ואחיות . כאמור, כשפרצה מחלת הטיפוס בראשונה לא אִבחנו אותה הרופאים משום 79 ואולם לאחר שאובחנה ולנוכח היקף שלא הכירו אותה במקומות מוצאם . התפשטותה היו הרופאים הראשונים שהבינו את העומד לקרות . בשל המחסור בתרופות ובאמצעי חיטוי היו הרופאים חסרי אונים . הם עברו מבית לבית, מחולה לחולה, ולא יכלו להציע אלא מילות נחמה או עצה להורדת החום ברטיות קרות ולייעץ לוועדי הגטאות לבודד את החולים בחדרי בידוד . יהודית ניר מספרת בזיכרונותיה על מאבקם של הרופאים בטיפוס בגטו דז'וּרין : "תרופות לא היו בנמצא . הרופאים נאלצו לטפל בחולים באמצעים הפרימיטיביים ביותר שעמדו לרשותם . הם השתדלו לבודד את חולי הטיפוס ומחלות מידבקות אחרות, ולהורדת חום השתמשו בקומפרסים קרים והשקו את החולים נוזלים, עד כמה שאפשר היה . הרבה 80 ואף-על-פי-כן, את עבודתם זו הם עשומעבר לזה לא יכלו לעשות" . במסירות רבה בידיעה ברורה של הסיכון שהם מקבלים עליהם . ואכן, בתוך זמן קצר ביותר נדבקו גם הרופאים ממטופליהם . בינואר - פברואר 1942 חלו בטיפוס בגטו שַ...
אל הספר