היהודים המקומיים והמגורשים בגטאות מוגילֶב, שַרגורוד, דז'וּרין, מוּרפה ובֶּרשד

גטאות טרנסניסטריה 95 לקרוס . בחלקה האחורי של הקומה העליונה לא היה גג . החלונות היו עקומים, משקופיהם נעקרו, ופתחיהם הפרוצים כוסו בנייר עיתון בניסיון 86 לחסום את הרוח . מלכה קליינמן, ילידת שַרגורוד, וגדליה פיינגולד, יליד מוּרפה, העידו שתושביהן חיו בתנאים האלה מאז ומעולם והתקשו להבין את תדהמתם של 87 מבחינתו של פיינגולד לא היה החדשים שזה מקרוב באו למראה הבתים . שום דבר יוצא דופן בביתו ובאורח חייו בעיירה טרם בואם של המגורשים מרומניה . משפחתו התגוררה בבית שרצפתו חמר ובו שני חדרים, חדר כניסה ומטבח . שירותים לא היו בו כמובן, ולעשיית הצרכים שימש הנחל הסמוך . בבתים אחרים, סיפר, עשו את הצרכים בדלי, ומדי כמה ימים היו שופכים 88 את תכולתו אל הנחל ושוטפים אותו במימיו . קליינמן תיארה גם היא את העוני והדלות בשַרגורוד, את הבתים הקטנים המרוצפים חמר ואת גגות הקש . המצב הכלכלי בעיירה היה קשה מאוד, והם נהגו לאכול גפת חמניות ( "מָקוֹך" ) — השארית המוצקה של הגרעינים לאחר שהופק מהם השמן . אומנם בתי היהודים היו בבעלותם, אולם היה עליהם לשלם מיסים לרשויות המקומיות, והשלטונות היו מלאימים את בתי היהודים שלא עמדו בת...  אל הספר
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה