פרק שלישי

הלכות תלמוד תורה כבר הערנו לעיל שהקביעה 'התלמוד קודם למעשה בכל מקום' אינה נוהגת להלכה ובפועל בכל מקום . והראיה — הלכתנו, שמעדיפה את קיום המצווה 20 על לימוד תורה, אם אי – אפשר שהמצווה תתקיים על ידי אחר . קביעה זו היא, כי מבטלים את הלימוד לטובת קיום מצוות שבין בפועל משמעותה אדם למקום . מצווה 'דתית', שהיא ממילא אישית, כמו הנחת תפילין, לא תתקיים אם האדם דחה אותה כדי ללמוד תורה ; אך מצווה חברתית — אם תיעשה על ידי הזולת תושג מטרתה, ועל כן אין לבטל את הלימוד כדי לקיימה . מצוות תלמוד תורה נמצאת אפוא בצומת מיוחד — מצד אחד, דווקא אופיו של הלימוד כמאפשר מעשה גורם לכך שאין לבטל את המעשה כדי לאפשר את הלימוד, כדברי הירושלמי בשבת ) א, ב ( שנראים רלוונטיים במיוחד לענייננו : 'ולא מודי רשב"י שמפסיקין ] את הלימוד [ לעשות סוכה ולעשות לולב ? ולית ליה לרשב"י "הלמד לעשות ולא הלמד 21 שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו אילו לא נברא" ? ' ; ומצד שני, חיוניותו של הלימוד כהכנה הכרחית לפני כל מעשה מעניקה לו מעמד מיוחד ומכונן לעומת כל מעשה שהוא . למרות האופי האידאלי של פרק זה בהלכות תלמוד תורה, כאן ממוקמת ההתלבטות המ...  אל הספר
המרכז הבינלאומי למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן