מוגבלות וחברה ׀ 257 במבט ראשון, נראה כי יחסם של אנשים בריאים אל אלו הסובלים קשיים פיזיים או נפשיים הוא אוהד . הרי עבור רבים מאיתנו, אדם עם מגבלה מעורר רצון לעודד ולתמוך, כיוון שהתמודדות עם מחלה או עם פגיעה פיזית מתחברת לרוב לרגש של חמלה . התמונה הזו נראית די מובנת מאליה גם ביחסים בין-אישיים וגם בהתייחס להיבטים חברתיים כמו חוקים או ערכים . כחברה, אנו מבינים את החשיבות המוסרית, החברתית, האישית והתרבותית לאפשר שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בזכות ולא מתוך רחמים, ומבינים כי קושי פיזי או מנטלי אינו צריך לעכב אדם מלנסות ולממש את עצמו ואת יכולותיו . לפיכך, אנו מנסים לסייע לאדם עם מוגבלות באופנים רבים, ומקדמים בברכה כל ניסיון להשתלב בחברה כפרט מתפקד ויצרני . אולם במבט שני, בהתבוננות מעמיקה על מה שמתרחש סביבנו וכן על הדברים שעולים בספרות המחקרית, ייתכן שהמגמה החיובית כלפי אדם עם מגבלה אמנם קיימת, אך היא רחוקה מלהיות אידיאלית . בפועל, אנשים עם מוגבלות סובלים מדחייה, מריחוק ומסטיגמות שמדביקים להם . נראה כי דמותם עדיין נתפסת כסטריאוטיפית וחד- ממדית, ויש לכך השלכות על היחס כלפיהם מצד החברה . ככלל...
אל הספר