"כשהיא חזרה . . . " ׀ 101 נעימה ותומכת . היא סייעה להם בלימודים, היתה מעורבת בהתפתחותם וחשה שהצלחה שלהם כמוה כהצלחה שלה . המפגש הראשון עם מחלת הסרטן אירע כשרינה היתה בת 37 . בדרכה למקלחת לפנות ערב, היא מיששה באקראי את שדה הימני וחשה גוש מוצק בתוכו . בתחילה התעלמה, כי היתה בטוחה שמדובר בגוש שומני שייעלם בתוך כמה ימים, אולם כשהבחינה שהגוש לא נעלם, החלו להצטבר בה חששות . היא שיתפה את אבנר שחשב שזה "משהו לא רציני", אבל בסופו של דבר החליטו ללכת לבדוק את העניין . הם פנו לכירורג שד שהמליץ על ממוגרפיה, ולאחר סדרת בדיקות ופגישות עם כירורג ועם אונקולוג קיבלה רינה אבחנה שמדובר בסרטן שד בשלב 2 . הומלץ לה על תוכנית טיפול בכימותרפיה, ניתוח להסרת הגידול ולאחריו טיפול קרינתי . לדברי רינה, ברגע שהבינה במה מדובר היא "נכנסה לאוטומט" וחשה כי היא מתפקדת מצוין . מבחינתה לא היה צורך בטיפול נפשי ובתמיכה מקצועית, משום שהרגישה שהיא מקבלת את כל התמיכה שהיתה זקוקה לה . המשפחה התגייסה ותמכה, אבנר לקח חופש וליווה אותה לכל הבדיקות והטיפולים, ואמה של רינה הגיעה בכל יום לביתה וסייעה לה בטיפול בילדים . רק ממרחק הזמן, ...
אל הספר