וופרטל – אוקטובר ,2019 ‘’כמעט’’ עיר הולדתה של המשוררת אלזה לסקר - שילר . גד קינר ( קיסינגר ) מדובב את היוצרת של הפקת הקרקס המטאפיזי ‘אניואני’, המחזה האחרון של המשוררת, המתרחש בגיהנום / בירושלים, משאת כיסופיה של המשוררת שהפכה לה לגיהנום . איך מביימים דרמה קוסמית, החובקת עולם ומלואו במלל פיוטי, אך מעוגנת במציאות העיתונאית העובדתית ? איך מתרגמים דו - שיח פנטסטי למציאות תיאטרלית כובשת ? דיאלוג מעבר לשמונים שנה בין משוררת הלשון לפייטנית הבמה . א . לא לספר סיפור שואה גד : מדוע בוחרת במאית להתמודד עם יצירה פיוטית, אפוקליפטית, בלתי דרמטית לחלוטין, בלי עלילה, בלי דמויות במובן המקובל, כאוטית לחלוטין מבחינה סגנונית – יצירה שמאז כתיבתה הועלתה שלוש או ארבע פעמים בהפקות שהיו כישלון לתפארת . בקיצור, מה משך אותך ב’אניואני’ ? דדי : זה התחיל פחות רומנטי ממה שאתה אומר . הייתי שמחה להיות האמיצה שגילתה את המחזה, אבל זה התחיל ב - 150 שנה להולדת אלזה לסקר - שילר . פנו אלי מן התיאטרון בוופרטל, ואז קראתי את הטקסט – לשמחתי בתרגום שלך – ואת המאמר המקדים שכתבת על המחזה ( שניהם בספר ‘עיר של חלום : מחזות אלזה לסקר ...
אל הספר