אֵם ( בלילה בתאה, נרדמה בעודה כותבת, מתעוררת בבהלה ) : העט נפל מידי העייפה . כה הרבה עוד התכוונתי לעשות היום . אך שעת חצות קרבה והטבע את שלו תובע ואין לדחוק בו . אנסה לסיים את המכתב האחד הזה . ( כותבת מעט ; ראשה נשמט שוב על השולחן, מזנקת למשמע שני צלצולי פעמון . ) מי הבא באמצע הלילה ? ( דפיקה בדלת . ) והנה דפיקה בדלת והיא נפתחת . ישוע, הושיע ! דמות אישה זרה ( נכנסת בלבוש צליינית ) : שלום עלייך ! אל תפחדי ! מי שניגשת אליך בלילה היא אישה מתחננת נטולת נשק כלשהו לבד מידיה המורמות אל על בתחינה . אם : אה, דברי ! בשמחה אעשה כל מה שתבקשי אם רק יהא הדבר בכוחי . חששי נמוג . מילותייך רכות והבעת פנייך נושאת שלום . ( לעצמה ) נראה לי שהיא באה מן הנצח, מעוררת בליבי כיסופים למרומים . ( מפנה את האורחת לכיסא . ) זרה : תודה על טוב לבך, כן, באתי מרחוק, עברתי מארץ לארץ ומדלת לדלת . אני מחפשת מחסה ללילה . אם : מחפשת מחסה ? המילה נוגעת ללבי ! אני נזכרת בברה ההיא, בבתולה, שבימים ההם בזמן הזה חיפשה מחסה . ( כורעת . ) אהה, אמרי נא לי ! האת היא זו, עצמך, הבתולה מריה ? זרה ( מרימה את האם ) : אינני היא, אך מכירה א...
אל הספר