בלוק המוזיקה: אלמה רוזה - מווינה לאושוויץ

תזמורת הנשים של בירקנאו, שמנתה בשיאה בין ארבעים וחמש לחמישים נגניות, שכנה בצריף עץ עם חלונות צרים מתחת לשולי הגג שהכניסו פנימה את אור היום ואת בוהק הזרקורים ששטפו את המחנה ממגדלי השמירה כל הלילה . הקירות היו לוחות צבועים אפור, שחוברו באופן רופף . נורות השתלשלו מחוטי חשמל חשופים . הצריף נחלק לשני חדרים מרכזיים – אזור גדול לנגינה ולתרגיל בחזית ( פניה פנלון העריכה את ממדיו בשמונה על שישה מטרים ) , ואזור המיטות, שכלל חדר קטן לאכילה, מאחור . על אף שציפי תיארה אותו כ’’צריף בירקנאו מגעיל’’ אופייני, היו תנאי המגורים שלו בגדר מותרות בהשוואה לצריפי היהודים הצפופים, ואפילו בהשוואה לבית החולים של המחנה, שבו ארבעה - חמישה אנשים, חיים ומתים, מצטופפים על מיטה אחת היה נראה שגרתי . לאלמה ולצ’ייקובסקה היו חדרים פרטיים עם כניסה לחדר המוזיקה . על פי תיאורה של רגינה, חדרה הזעיר של אלמה היה בגודל שניים וחצי על שלושה מטרים בערך, צבוע לבן ובו ארון, שולחן, שני כיסאות ומיטה . הוא היה ממש ליד דלת הכניסה לבלוק, וחדרה של צ’ייקובסקה היה סמוך לו . הבלוק ניצב II . III ו - בצד הדרך המוליכה לתאי הגזים ולמשרפות הנערות ב...  אל הספר