נאוה שאן (1919–2001)

Nava [ Wava ] Shean ) נולדה בפראג . היא למדה ששוָאוָה ( ולסטה ) שאן ( שנים בבית - הספר למחול מייסודה של איזדורה דאנקן, ניגנה בפסנתר והופיעה בהצגות ילדים . ב - 1938 היא החלה לעבוד בתיאטרון ילדים מקצועי, בד בבד עם לימודיה באוניברסיטה . ביולי 1942 גורשה שאן עם משפחתה לגטו טרזיינשטט ושם עבדה כאחות והמשיכה לעסוק בתיאטרון . היא הופיעה בהצגות יחיד בפני יושבי הגטו וביימה הצגות לילדים ונוער . שאן נשארה בגטו עד סוף המלחמה, ומדי פעם בפעם התפנתה לכתוב ביומן שניהלה . וָאוָה שאן עלתה לישראל ביום ההכרזה על הקמת המדינה, ובהמלצת חברים בתיאטרון הקאמרי שינתה את שמה לנאוה . היא הצטרפה לחברותיה מטרזיינשטט לקיבוץ נאות מרדכי, ולאחר מכן עברה לקיבוץ גבעת ברנר, שם עבדה ברפת . לימים עברה לתל אביב . שאן שיחקה בהצגות רבות בתיאטראות הקאמרי, התיאטרון העירוני חיפה והבימה, העלתה הצגות יחיד ועסקה גם בבימוי . היא ייסדה את ארכיון תיאטרון חיפה וניהלה אותו . מתוך : בתיה דביר ( עורכת ) , השמיעיני את קולך ונסו הצללים ( מורשת, בית עדות ע”ש מרדכי אנילביץ ויד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, המכון הבינלאומי לחקר השואה, 2018 ) ....  אל הספר
המכון לקידום תיאטרון יהודי