נלי זק”ש (1891–1970)

האם שלה – גרמנית, שפה חבולה ושסועה, שפת היצירה שלה, שלא ברור עד כמה היא יכולה לשאת עבורה את גורל הרדיפה של עמה ואת אובדן המולדת . זק”ש החלה ללמוד שוודית מתוך הכרח פנימי של הכרת תודה על כך שהצילו את חייה ואת חיי אימה ברגע האחרון לפני שליחתן למחנות ההשמדה, ואף התפרנסה מתרגום שירה שוודית לגרמנית . במקביל חזרה זק”ש לכתוב אחרי שנים ארוכות של שתיקה, על אדמת שוודיה, בגרמנית . שירתה של זק”ש השתנתה לחלוטין והפכה להיות שירת קינה וחורבן, שירת הניצולים . בראשית שנות השישים זכתה זק”ש להכרה גוברת והולכת ברחבי אירופה וגם מחוצה לה . יצירותיה תורגמו לאנגלית ולשפות שונות והיא החלה לזכות בפרסים ספרותיים יוקרתיים, ובשנת 1966 זכתה בפרס נובל לספרות יחד עם הסופר ש”י עגנון . במקביל להצלחתה הספרותית התמודדה זק”ש עם חוויות נפשיות קשות שכללו מחשבות שווא, חרדות רדיפה מהנאצים ומשברים נפשיים חמורים שהצריכו תקופות ממושכות של אשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים . גם בתקופות קשות אלה המשיכה לכתוב וליצור באינטנסיביות רבה . אמנם נלי זק”ש הערירית חיה בשטוקהולם בצניעות ובבדידות לאחר מות אימה אך היא הייתה מוקפת בידידים וחברי נפש,...  אל הספר