[עלילה] הקומדיה הציונית של הרצל

הנגזרת ממנה : “כאן הם יושבים שעות ארוכות בצפיפות רבה, קפואים במקומם, גופם מיוסר ולשם מה ? לשם דבר מה שאין לו לא מידה ולא משקל [ . . . ] בשביל קולות ! בשביל מוסיקה ותמונות ! ” ( יומן א’, 5 ביוני 1895 ) . כפוליטיקאי בתחילת דרכו, שרק ביקש לכתוב רומן על הבעיה היהודית הוא לא ידע איך הגיע מרעיונות הרומן אל הרעיונות המעשיים : “דבר זה הוא כחידה בעיני, אף כי זה קרה בשבועות האחרונים . זה אירע בלא יודעים” ( פריז, אביב 1895 ) . הוא הקדיש את מלוא תשומת הלב לדינמיקה הקבוצתית, לשאלה : “איך אפשר באמצעות חימום ועיבוי להפוך את ההתלהבות הבלתי מובנת של העם לקיטור, לכוח שיניע את “המכונה הגדולה” - “הציונות” ? כך הוא שואל בנאום שנשא בפני בני משפחת רוטשילד . ואולם, לדעת ירון אזרחי, המטפורה הטכנוקרטית המבקשת לתאר את העידן התעשייתי המִתחַלֶן והמנוגדת למטפורה התיאטרונית, אינה מבקשת להסתיר את הציפיות של הרצל מן הקונגרס הציוני הראשון והמימד הפרפורמטיבי שלו : כדֶאוּס אֶקס מַכִינָה על בימת ההיסטוריה היהודית, שבתפישה המודרנית שלה הוא ראה את עצמו בו זמנית כמחזאי, כבמאי וכמנהל הצגה : “ובעצם הנני איש הדרמה גם בזה . אני ...  אל הספר