עקבות 'הדיבוק' בתיאטרון של תדאוש קנטור: בין עולם המתים לעולם החיים

במודע ובין לאו . אחרי טקסים ממושכים בעלי אופי של גירוש שדים שמנהל הרב עזריאל, הדיבוק יוצא מגופה של לאה . לשאלתו של הרב עזריאל ‘ולא תשוב עוד ? ’ לאה - הדיבוק עונה : ‘לעולם לא אשוב לכאן עוד’ 47 . ‘לעולם לא אשוב לכאן עוד’ – ההצגה האחרונה שהשלים קנטור, נתפסת כסיכום יצירתו, כמעין ‘חשבון נפש’ ( ‘בסופו של דבר הגיע הרגע / בשלבי יצירתי / שבו אני מתחיל לשים לב / לרזומה – / הרגע – / הייתי אומר – / האחרון, / שבו עושים חשבון נפש’, כתב בשנת 1988 ) 48 . כשקוראים את הכותרת דרך המחזה של אנ - סקי היא חושפת את משמעותה המרגשת : הפרידה האחרונה של האמן מעולם התיאטרון שנברא על ידו, אבל לא רק , אולי גם השאיפה לא להפוך לדיבוק בתיאטרון שלו עצמו . במשפט זה קנטור כמו מטרים את הכורח לנטישה הפיזית של יצירתו יחד אתו : הבמה צריכה להיוותר ריקה . ‘הדיבוק’ כתפיסה תיאטרלית : חיבור בין בדיון למציאות לא זו בלבד שהמושג ‘דיבוק’ ( שהתפשט בתרבות האירופית הודות לאנ - סקי ולהצגה של ווכטנגוב ) סייע לקנטור לנסח במילים את בסיס תפקודו של השחקן בתיאטרון שלו, כפי שהתבטא ברעיון שחקן - מדיום, אלא שמושג זה שימש לאמן השראה לא פחות מהמושג ...  אל הספר
המכון לקידום תיאטרון יהודי