בעוד אנ-סקי קורא את מחזהו, התלוו בדמיוני קולות גיבוריו על ידי קולות הדמויות החיות מסביב לאותה עלמה בעיירתנו, שגם בה נכנס דיבוק בגלל אהבה אומללה . כמו חיה עומדת לפני התמונה המחרידה, כיצד חופרים בור באמצע העיירה, כיצד יהודים ויהודיות מתקהלים מסביב לבור, כולם עומדים בדממה, אפילו תינוקות של בית רבן, אימה ופחד נפלו על כולם . והנה הורידו את העלמה אל תוך הבור עד מחצית גופה, והקול הגברי הגס העולה מתוכה בוקע עד לב השמים . הנה הובהל הצדיק מן העיר הסמוכה, והנה מרים הצדיק את מטהו ובקול גערה הוא גוזר : ‘דיבוק, צא ! ’ אין קול ואין עונה . העלמה מתפתלת במכאוביה . מגרונה עולים קולות משונים, נמוכים, כקול מאוב, ממש כמו ב’הדיבוק’ של אנ-סקי . הקהל נסער . פני הצדיק חיוורים כפני מת . כוחותיו הולכים וכלים . פתאום נרתעו כולם לאחוריהם . חתול שחור עבר במרוצה בין רגלי העומדים ונעלם . המתיחות עברה . פני הצדיק נהרו . נשמעו קולות שמחה : - תודה לאל ולרבי ! - הכל עבר בשלום ! - מזל טוב ! מזל טוב ! - הדיבוק יצא מן הכלה בצורת חתול שחור . הראית ? - הוציאו את העלמה מן הבור ! באולם הודלק אור החשמל . האגדה נגוזה . אנשים משפש...
אל הספר