54 אבינועם רוזנק מקור משותף, וה"אחר" וה"זר" מבטאים גילום חיוני של ה"אני" ) . אך בד בבד, ברורה הכרת הייחוד של הפרטיקולרי המבטא את ישראל, שהם לא רק שונים וצריכים - לאור עמדה זו - לשמור על גבולם התרבותי מול ונגד "האחר", אלא גם, ובאותה נשימה, המקור המחייב ומפרנס את קיומם של כל אותם "אחרים" הסותרים זה את זה . זהו סבך פרדוקסלי שאינו אמור להיות מובן למי שמנהל את חייו על פי ההיגיון המקובל - שגם הוא רצוי ונדרש . היכולת לפעול לנוכח חשיבה פרדוקסלית זו ולהיות מסוגל לזהות את "התוך" הקדוש בתוך מערכות התרבות השונות דורשת אישיות ייחודית - והרב 42 ואולם, הוא הרגיש בדידות עמוקה, שהתבררה לו קוק ייחס לעצמו יכולת זו . ביתר שאת כשניסה להפוך את רעיונותיו לתנועה פוליטית שתסחוף המונים - 43 תנועה זו הייתה צריכה לבטא היא תנועתו, המוזכרת כאן, "דגל ירושלים" . את הגרעין המאחד את הטוב החלקי הנמצא במפלגות היהודיות הפוליטיות הקיימות ( המזרחי, הציונות החילונית והחרדים ) ולתת ביטוי פוליטי לגרעין הרעיוני, המפרנס את הצדקת קיומם של שלל הניגודים . "דגל ירושלים" הייתה צריכה לחסום את המגמה המוטעית הגלומה בכל אחת מהתנועות, בני...
אל הספר