260 מיכל פיק חמו האישי מגולמת ב " קולנוע הגבול ", אשר בו רואה מונק ) 2012 ( המשך לקולנוע האישי , בהפנייתו עורף ל " אידיאולוגיה הגדולה " ובנותנו ביטוי לשונה , לחריג ולבעייתי . מונק מאפיינת את הדגם החדש שאיתרה כדגם שמתכנס במרחבים הישראליים החלופיים ) משפחה , מוסדות , שכונות ( ומצליח לספר את סיפורו של האחר . נוסף על ציון של קרבה אסתטית ואידיאולוגית בין קולנוע הגבול ובין הקולנוע האישי , מונק מאתרת גם אימוץ של תפיסות קולנועיות ביקורתיות שמקורן במערב ומחוצה לו . ברוח שיטתו של פוקו , היא ממפה את הקולנוע של שנות ה – 90 כקולנוע שעוסק בשני עניינים מרכזיים : דקונסטרוקציה של דמות הצבר שמייצג את ההגמוניה , ולעומתו מה שהיא מכנה " קורבנות הקולוניאליזם " . קולנוע הגבול שמופק בשנים אלו מבקש לגשר בין המרחב היהודי למרחב הציוני . סרטי שנות ה – 90 מבטאים תמה של מות האב , שמעידה על אובדן דרך אידיאולוגית . מדובר במהלך שכרוך בצער אישי רב , בעלילות שבהן מות האב הוא ממשי , אך גם במהלך של שחרור , של התנתקות מעבותות העבר הלאומי השנוי במחלוקת וחיפוש אחר דרך חדשה . אם כן , מונק זיהתה ברצף דגמי הקולנוע הישראלי תקופה...
אל הספר