262׀ ד"ר גדעון שטיאט שריון ראשי . הערכתי אותו כאחד הקצינים המוכשרים ביותר בניהול משאבי אנוש בצה"ל . בספטמבר 1979 , עם שובי מארצות הברית, נפגשתי עם אלוף משה נתיב, שהיה אז כבר ראש אכ"א . לצורך עבודת הייעוץ חתמתי על הסכם עבודה שבמסגרתו נקבע שאשרת כאזרח עובד צה"ל במשך יום בשבוע, וסיכמנו שאכין המלצות לתוכנית כוללת לפיתוח הקצונה הבכירה בצה"ל . ההתנסות בעבודת ייעוץ לצה"ל היתה ייחודית ומורכבת . מפקדי הזרועות היו בדרגות אלוף, מפקדי החילות היו בדרגות תת-אלוף, ואילו אני הייתי רק בדרגת סגן-אלוף . לאור דרגתי הנמוכה יותר נאלצתי להדגיש את השייכות שלי לאוניברסיטה העברית בירושלים בכדי לזכות ביחס אוהד מצדם . השלב הראשון של עריכת הראיונות האישיים היה מתסכל . תיאום הפגישות היה מסורבל ורק לאחר התערבות של ראש אכ"א הצלחתי לקבוע אותן . בחלק מהמקרים המרואיינים התקשו לקבל אותי כיועץ חיצוני שאינו מקבל מהם פקודות, ואף מביע דעה שונה או מנוגדת לדעתם . אחרי תקופת הסתגלות לא קלה הצלחתי לערוך את הראיונות . למפקדי זרועות האוויר, הים והיבשה היתה מידה רבה של עצמאות בקביעת תוכניות ההכשרה והקידום של קצינים עד דרגת סגן-אלוף...
אל הספר