הגיעה העת 43 בארגון נסיעתה . כשהתפתחה השיחה, וירג׳יניה סיפרה את סיפורה יוצא הדופן לבן הלוויה המרגיע הזה ( אף שכמו תמיד הקפידה לא לחשוף הכול ) . בלוז שמע על נסיעותיה באמבולנס תחת אש, על כך שחצתה לבדה את צרפת ונחרדה מההשפלה שבכניעה לגרמניה הנאצית, ועל כך שהיא נאלצה לחצות את קו ההפרדה השורץ חיילים, שנמתח פחות או יותר לאורך נהר הלואר וחילק את הארץ לשני אזורים נבדלים . היא סיפרה בפירוט ענייני על האופן שבו הלכו והידרדרו התנאים בדרום ( האזור הכביכול חופשי או ״לא כבוש״ ) , שנוהל להלכה מהעיר וישי בידי ראש המדינה שלא נבחר לתפקידו, מרשל פטן . האזור הכבוש ( בצפון ובמערב צרפת ) כבר היה נתון לשלטון ישיר של הגרמנים שהוצבו בפריז, והיא תיארה בכעס את איסורי העוצר ואת המחסור במזון, את המעצרים הנרחבים ואת התקרית במפעל רנו, כשפועלים שֶׁמחו על תנאי העבודה הועמדו אל הקיר והוצאו להורג . בזמן שהקשיב לדיווחיה החדים אך חדורי הלהט, בלוז הלך ונדהם מאומץ לבה של וירג׳יניה תחת אש, מכושר האבחנה שלה, ובעיקר מתשוקתה העזה לעזור לצרפתים להשיב מלחמה . הוא בטח באינסטינקטים שלו והגיע להחלטה החשובה ביותר בחייו, החלטה שעזרה לי...
אל הספר