ההיסטוריה של התבונה הטהורה 625 עין מַשְלָה, ורק השכל לבדו מכיר את מה שאמיתי . הראשונים לא שללו למעשה ממשות ממושגי-השכל, אבל היא היתה אצלם לוגית בלבד, ואילו בשביל האחרים היא היתה מיסטית . הראשונים הודו במושגים שכליים אבל קיבלו רק מושאים חושיים . והאחרונים דרשו שהמושאים האמיתיים יהיו אך ורק אינטליגיביליים, וטענו לקיומה של הסתכלות באמצעות השכל הטהור, שאינה מלוּוָה על ידי חושים, שלפי דעתם רק מערפלים את השכל . ( 2 ) מבחינת המקור של הכרות-תבונה טהורות — אם הן מוּפקות מהניסיון, או שמקורן בתבונה בלי תלות בניסיון . את ראש האמפיריסטים אפשר לראות באריסטו, ואת ראש הנואולוגיסטים — באפלטון . בזמן החדש הלכו לוק בעקבות הראשון ולייבניץ בעקבות האחרון ( אמנם אגב נטילת מרחק מספיק משיטתו המיסטית ) , אבל הם לא הצליחו להביא את המחלוקת לידי הכרעה . אפיקורוס, מצדו, שמעולם לא יצא בהיסקיו מחוץ לגבול הניסיון, היה לפחות עקיב בשיטת-החושיות שלו יותר מאריסטו ומלוק — ובעיקר יותר מהאחרון, שלאחר שגזר את כל המושגים והעקרונות מן הניסיון, הרחיק לכת וטען, שאפשר להוכיח את קיומו של האל ואת האלמוות של הנפש באותה ודאות כמו תיאורמ...
אל הספר