פרק ד | ההיסטוריה של התבונה הטהורה

ההיסטוריה של התבונה הטהורה 625 עין מַשְלָה, ורק השכל לבדו מכיר את מה שאמיתי . הראשונים לא שללו למעשה ממשות ממושגי-השכל, אבל היא היתה אצלם לוגית בלבד, ואילו בשביל האחרים היא היתה מיסטית . הראשונים הודו במושגים שכליים אבל קיבלו רק מושאים חושיים . והאחרונים דרשו שהמושאים האמיתיים יהיו אך ורק אינטליגיביליים, וטענו לקיומה של הסתכלות באמצעות השכל הטהור, שאינה מלוּוָה על ידי חושים, שלפי דעתם רק מערפלים את השכל . ( 2 ) מבחינת המקור של הכרות-תבונה טהורות — אם הן מוּפקות מהניסיון, או שמקורן בתבונה בלי תלות בניסיון . את ראש האמפיריסטים אפשר לראות באריסטו, ואת ראש הנואולוגיסטים — באפלטון . בזמן החדש הלכו לוק בעקבות הראשון ולייבניץ בעקבות האחרון ( אמנם אגב נטילת מרחק מספיק משיטתו המיסטית ) , אבל הם לא הצליחו להביא את המחלוקת לידי הכרעה . אפיקורוס, מצדו, שמעולם לא יצא בהיסקיו מחוץ לגבול הניסיון, היה לפחות עקיב בשיטת-החושיות שלו יותר מאריסטו ומלוק — ובעיקר יותר מהאחרון, שלאחר שגזר את כל המושגים והעקרונות מן הניסיון, הרחיק לכת וטען, שאפשר להוכיח את קיומו של האל ואת האלמוות של הנפש באותה ודאות כמו תיאורמ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד