הקאנון של התבונה הטהורה — לסבור, לדעת, ולהאמין 607 ניתן לשתף אחרים . ואילו האמת יסודה בהתאמה עם האובייקט, שעל כן צריך שכל השיפוטים שחורץ לגביו כל שֵׂכֶל יתאימו לשיפוטיו של כל שכל אחר ( consentientia 40 לפי זה, המבחן החיצוני שבו ניתן לבדוק אם uni tertio , consentiunt inter se ) . קבלתו של משהו כאמיתי היא שכנוע מתוך ודאות או סתם התפתות להאמין — מבחן זה טמון באפשרות למסור את [ השיפוט ] לזולת ולגלות, שיש לו תוקף לגבי כל תבונה אנושית . כי במקרה זה קיימת לפחות החֲזקה, שהיסוד להסכמה בין כל השיפוטים, למרות ההבדלים בין הסובייקטים, נעוץ בגורם משותף — הווה אומר, באובייקט, שכל הסובייקטים צריכים להתאים לו — ובדרך זו מוכח שהשיפוט אמיתי . לכן, באופן סובייקטיבי לא ניתן להבחין בין שכנוע מתוך ודאות לבין התפתות להאמין כאשר הסובייקט מקבל דבר-מה כאמיתי שהנו רק הופעה של רוחו-שלו . ואילו הניסוי הבודק אם נימוקים שהיו תקפים עבורנו פועלים גם על שכל אחר, ואם יש להם אפוא אותה השפעה על תבונה זרה כמו על תבונתנו — הוא אמצעי שאמנם גם הוא רק סובייקטיבי, ואף על פי כן הוא משמש, אמנם לא ליצור ודאות, ובכל זאת, לחשוף את תוק...
אל הספר