תת־פרק 1 — על התכלית האחרונה של השימוש הטהור בתבונתנו

תורת המתודה הטרנסצנדנטאלית 594 הוכח קיומה של אינטליגנציה עליונה, היינו יכולים אמנם להסביר לעצמנו באורח כללי את התכליתיות במהלך העולם ובסִדרו, אך לא היינו מוסמכים לגזור מכך שום ארגון או סדר מסוימים, או להעז להסיק סדר כזה בְמקום שאינו נתפס-בחושים . כי לתבונה יש כלל הכרחי האוסר עלינו לעקוף סיבות טבעיות ולנטוש את מה שהניסיון יכול ללמדנו עליו כדי לגזור דבר-מה שאנו מכירים מתוך מה שחורג לחלוטין מכל הכרתנו . במשפט אחד, שלושת המשפטים הללו נשארים תמיד טרנסצנדנטיים עבור התבונה העיונית ואין להם כל שימוש אימננטי, לאמור, שימוש מוּתר לגבי מושאי הניסיון ולכן מועיל לנו בדרך כלשהי . יתר על כן, בפני עצמם הם מַאֲמַצים עקרים לחלוטין של תבונתנו, ועם זאת הם קשים ביותר . 2 אלו אינם נחוצים כלל לידיעה, ובכל זאת אם שלושה משפטים קרדינאליים תבונתנו ממליצה עליהם בתוקף, הרי חשיבותם האמיתית צריכה להיות מעשית . מעשי הוא כל דבר שהנו אפשרי מתוך חופש . כאשר הפעלת חופש הרצון שלנו תלויה בתנאים אמפיריים, לא יכול להיות לתבונה אלא שימוש רגולטיבי, במטרה 3 שבה מאחדים את כל ליצור אחדות של חוקים אמפיריים, כמו למשל בתורת הפקחות, המ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד