תת־פרק 4 — הדיסציפלינה של התבונה הטהורה מבחינת הוכחותיה

תורת המתודה הטרנסצנדנטאלית 586 ברם, אם המשפט העומד להוכחה הוא טענה של התבונה הטהורה, ואני אף מתכוון, באמצעות אידאות גרידא, לחרוג מעבר למושגי-הניסיון שלי, קל וחומר שההוכחה חייבת לכלול בתוכה את ההצדקה לצעד כזה של סינתזה ( אילו היה אפשרי ) , וזאת כתנאי הכרחי של כוחה-להוכיח . לכן גם אם ההסתמכות על אחדות האפרצפציה כדי להוכיח-כביכול את טבעו הפשוט של העצם שלנו נראית לכאורה סבירה, עומד כנגדה ללא-מנוס הפקפוק הבא . פשטות מוחלטת היא מושג שאי-אפשר לייחס במישרין לשום 75 כלל, תפיסת-חושים, אלא צריך להפיק אותו כאידאה מתוך היסק ; לכן לא ניתן להבין כיצד אותה תודעה-סתם, הכלולה או עשויה להיכלל בכל חשיבה שהיא — ובמידה זו היא אכן דימוי פשוט — יכולה להוליך אותנו אל תודעה והכרה של דבר , שהחשיבה 76 הלא אם אני מדמה לעצמי את כוחו של גופי בתנועה, הרי עשויה לשכון רק בתוכו . במידה זו הוא בשבילי אחדות מוחלטת ויש לי ממנו דימוי פשוט . לכן גם אוכל לבטא אותו על ידי תנועתה של נקודה, הואיל ונפְחוֹ אינו משנה כאן ; ובלי שום הפחתה של הכוח אוכל להציגו כקטן ככל שארצה, ואפילו כשוכן בנקודה יחידה . אולם מכאן לא הייתי מסיק, שאם לא ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד