על השימוש המכוֵון באידאות של התבונה הטהורה 515 3 וכמו שהשכל מאחד את הריבוי באובייקט באמצעות מושגים, כך התבונה למושאים . מאחדת את ריבוי המושגים באמצעות אידאות, בהציבה אחדות קיבוצית מסוימת בתור המטרה של פעולות השכל, מטרה שבלעדיה הן עוסקות רק באחדות מחַלקת [ דיסטריבוטיבית ] . אני קובע אפוא שלאידאות טרנסצנדנטאליות לעולם אין שימוש מכונן — שימוש שעל ידיו ניתנים מושאים מסוימים ; ואם מייחסים לאידאות שימוש כזה, אין זה אלא תעתוע של מושגים דיאלקטיים . לעומת זאת, יש לאידאות שימוש מכַוֵון ( רגולטיבי ) מעולה שאי-אפשר בלעדיו . הווה אומר : תפקידן לכוון את השכל למטרה מסוימת, שכל כלליה מתווים את כיוונה ומתכנסים אליה בנקודה אחת . נקודה זו היא אמנם אידאה בלבד, focus imaginarius [ מוקד מדומה ] , שבהיותה מונחת מחוץ לגבולות הניסיון האפשרי, מושגי-השכל אינם באמת יוצאים ממנה . ואף על פי כן היא פועלת להעניק 4 למושגים אלה את האחדות המְרבית האפשרית, יחד עם ההתפשטות הנרחבת ביותר . אמנם מכאן צומחת האשליה, כאילו תוָויֵי-הכיוון הללו יוצאים-ומגיעים אלינו ממושא שמצוי בעצמו מעבר לשדה ההכרה האמפירית האפשרית ( כמו שאובייקט...
אל הספר