תת־פרק 7 — ביקורת של כל תיאולוגיה מתוך עקרונות עיוניים של התבונה

האידאל של התבונה הטהורה 508 שכל וחירות . הדאיסט מדמה לו בכך רק סיבת-עולם ( בלי להכריע אם היא פועלת מתוך הכרח טבעה, או מתוך חירות ) , והתיאיסט מדמה לו בורא-עולם . התיאולוגיה הטרנסצנדנטאלית או שהיא מתכוונת לגזור את קיומו של היש- הראשיתי מהניסיון בכלל ( בלי לקבוע שום דבר מסוים יותר על העולם שמתנסים בו ) , ואז היא קרויה קוסמו-תיאולוגיה ; או שלפי סברתה היא מכירה את קיומו מתוך מושגים בלבד, בלי שמץ של עזרה מצד הניסיון, והיא קרויה אונטו-תיאולוגיה . התיאולוגיה הטבעית גוזרת את התכונות והקיום של בורא-עולם מתוך המערך, הסדר, והאחדות שאנו פוגשים בעולם הזה, שבו יש לקבל שני מיני סיבתיות, הטבע והחירות, יחד עם כלליהם . לפיכך היא עולה מן העולם הזה אל אינטליגנציה גבוהה יותר, שבה מונח עקרון הסדר והשלמות או של הטבע או של המוסר . במקרה הראשון היא קרויה פיסיקו-תיאולוגיה, ובשני תיאולוגיה מוסרית . * כיוון שרגילים להבין במושג האל לא איזה טבע נצחי שפועל בעיוורון כשורשם של הדברים, אלא יש עליון האמור להיות בורא הדברים מתוך שכל וחירות — וזה המושג שמעניין אותנו כאן — הרי, אם להחמיר בדיבורנו, יכולנו לשלול מן הדאיסט כל...  אל הספר