תת־פרק 6 — על האי־אפשרות של ההוכחה הפיסיקו־תיאולוגית

על האי-אפשרות של ההוכחה הפיסיקו-תיאולוגית 503 עד ששיפוטנו על הכול מתפרק לידי פליאה חסרת-מילים, שדווקא בשל כך היא רבת- הבעה יותר . בכל מקום אנו רואים שלשלת של תוצאות וסיבות, תכליות ואמצעים, סדיר וּת בהתהוות ובַכיליון ; ומכיוון ששום דבר לא נכנס מעצמו למצב שבו הוא נמצא, הרי תמיד הוא מצביע על דבר אחר בתור סיבתו, וזה האחר דורש אותה חקירה בדיוק, עד 71 שוקע לתהומות האין, אלמלא הנחנו משהו ראשוני הקיים שבדרך זו היה הכול השלם בשביל-עצמו בלי תלות בזולתו, משהו שנמצא מעבר לַכּול המקרי וחסר-הגבול הזה [ של העולם ] ותומך בו, ובהיותו הסיבה להיווצרותו הוא גם מבטיח את המשכיותו . סיבה עליונה זו ( מבחינת כל הדברים שבעולם ) — באיזה גודל עלינו לחשוב אותה לעצמנו ? איננו מכירים את העולם לפי תוכנו השלם, ועוד פחות אנו יודעים להעריך את גודלו על ידי השוואה עם כל מה שהנו אפשרי . מה מונע אפוא בעדנו — לאור הצורך שיש לנו, מבחינת הסיבתיות, ביש חיצוני ועליון — מלייחס לו דרגת שלמות שמציבה אותו מעל לכל דבר אפשרי אחר ? זה דבר שקל לנו לעשות, אמנם רק כשרטוט אוורירי של מושג מופשט, כשאנו מדמים את היש הזה בתור עצם יחידי המאחד בתו...  אל הספר