האידאל של התבונה הטהורה 494 [ התנסות ] , וההנחה העליונה מסיקה מ [ קיומו של ] ניסיון בכלל על קיומו של ההכרחי . * ההוכחה הזו אינה מתנהלת אפוא בדרך אפריורית לגמרי, או אונטולוגית, אלא מתחילה בניסיון ; ומכיוון שהמושא של כלל הניסיון האפשרי קרוי עולם, קוראים לו ההוכחה הקוסמולוגית . כמו כן, מאחר שהיא מפשיטה מכל תכונה מיוחדת של מושאי הניסיון שבה העולם הזה נבדל מכל עולם אפשרי, היא מובחנת כבר בעצם שְמָה מן ההוכחה הפיסיקו-תיאולוגית, שטיעונה מתבסס על התבוננות בתכונה מיוחדת של עולמנו החושי . ההוכחה ממשיכה כלהלן : היש ההכרחי יכול להיקבע באופן אחד בלבד, הווה אומר, על ידי אחד מכל צמד של נשואים מנוגדים . מכאן שעליו להיות נקבע בשלמות על ידי מושגו . והנה, אפשרי רק מושג אחד ויחיד של דבר אשר קובע את הדבר הזה 51 לכן, מושג בשלמות באופן אפריורי, והוא היש הממשי-מכול [ ens realissimum ] . היש הממשי-ביותר הוא היחיד שבאמצעותו ניתן לחשוב יש הכרחי ; ומכאן יוצא, שיש עליון קיים באופן הכרחי . בטיעון קוסמולוגי זה מצטרפים-יחד כה הרבה עקרונות תבוניים-כביכול, שדומה כי התבונה הספקולטיבית גייסה כאן את כל אומנותה הדיאלקטית כד...
אל הספר