האידאל של התבונה הטהורה 490 את מושג הקיום לתוך מושג של דבר, שאותו התכוונתם לחשוב אך ורק מבחינת אפשרותו . אם תורשו לעשות כן, אז למראית-עין ניצחתם במשחק . אבל למעשה לא אמרתם ולא-כלום ; כי מה שהצגתם היא סתם טאוטולוגיה . אני שואל אתכם : האם המשפט דבר זה או אחר קיים ( אני מקבל שמדובר בדבר אפשרי, ויהא מה שיהיה ) הוא משפט אנליטי או סינתטי ? אם הוא משפט אנליטי, הרי על ידי [ אישור ] קיומו של הדבר לא הוספתם כלום למחשבתכם עליו ; אבל אז, בהכרח, או שהמחשבה שבתוככם היא הדבר עצמו, או שהנחתם-מראש קיום כשייך לאפשרות, ואז הסקתם את הקיום- כביכול הזה מתוך האפשרות הפנימית — מה שאינו אלא טאוטולוגיה עלובה . המילה 39 שיש לה צלצול אחר במושג של דבר מכפי שיש ל"קיום" במושג של "ממשות", נשוא, לא תועיל כאן מאומה . כי אם כל מה שאתם מציבים ( ולא חשוב מהו ) קרוי "ממשות", הרי בתוך מושג-הנושא כבר הצבתם את הדבר בשלמותו יחד עם כל 40 ובנשוא אתם פשוט חוזרים על כך ותו לא . נשואיו, והנחתם אותו כנמצא-בפועל , 41 הוא לעומת זאת, אם תודו, כפי שכל בר-דעת חייב להודות, שכל משפט-ישות סינתטי, איך תוכלו לטעון, שאי-אפשר לבטל ללא סתירה את ...
אל הספר