תת־פרק 3 — על נימוקי־ההוכחה של התבונה העיונית שמהם נגזר קיומו של יש עליון

האידאל של התבונה הטהורה 484 מציאותו באופן אפריורי מתוך מושגו ( כי לוּהעזה לעשות זאת, היתה התבונה צריכה להגביל את חקירותיה למושגים בלבד, ולא היתה נזקקת להניח ביסוד טיעונה מציאות נתונה ) , אלא רק כדי לגלות, בין כל מושגי הדברים האפשריים, את המושג שאין בו שום דבר שמתנגד להכרחיות מוחלטת . כי את הטענה שצריך בכל אופן להתקיים משהו הכרחי-בהחלט, התבונה כבר מקבלת כנתון שהוכח ונקבע בשלב הטיעון הראשון ; ואם עכשיו, לאחר שסילקה את כל מה שאינו מתיישב עם הכרחיות זו, נותר בידיה רק דבר 26 אחד, הרי דבר זה הוא היש ההכרחי-בהחלט, בין שאנו מסוגלים להשיג במחשבתנו את הכרחיותו, כלומר, לגזור אותה מן המושג גרידא של הדבר הזה, ובין שלאו . והנה דומה, שאותו יש שמושגו מחזיק בתוכו את ה"מפני ש-" בשביל כל "מדוע ? "— היש שאינו פגום משום בחינה ובשום חלק שלו, היש המספיק כתנאי לכל דבר ועניין — הוא המתאים מכול להיות היש ההכרחי-בהחלט . כי בעודו מכיל את התנאים לכל מה שאפשרי, הוא עצמו אינו זקוק לשום תנאי — למעשה, הוא לא כשיר כלל לקבל התניה — ובזה, לפחות מצד תכונתו זאת, הוא מספק את המושג של הכרחיות לא-מותנה . שום מושג אחר לא ישווה...  אל הספר