על האידאל בכלל 475 בלי להמריא גבוה כל כך עלינו להודות, שתבונת האדם מכילה לא רק אידאות, אלא גם אידאלים, שאמנם לא ניחנו בכוח יוצר כמו אצל אפלטון, ובכל זאת יש להם כוח מעשי ( בתור עקרונות מכוונים ) , והם עומדים ביסוד אפשרות-השלמות של פעולות מסוימות . מושגים מוסריים אינם מושגי-תבונה טהורים לחלוטין, מפני שביסודם קיים משהו אמפירי ( הנאה וצער ) . ואף על פי כן, מבחינת העיקרון שבאמצעותו התבונה מציבה 3 המושגים הללו ( אם ניתן דעתנו לצורתםגבולות לחופש, שהוא כשלעצמו חסר-חוק , 4 ובצדה בלבד ) יכולים בהחלט לשמש דוגמה למושגי-תבונה טהורים . מידה-טובה , חוכמה אנושית במלוא טוהרתה, הן אידאות ; ואילו החכם של הסטואיקנים הוא אידאל, כלומר, אדם שקיים רק במחשבה, אבל יש תאימות גמורה בינו לבין אידאת החוכמה . כמו שהאידאה נותנת את הכלל , כך, במקרה זה, האידאל משמש דגם-ראשית לקביעה שלמה ומקפת של תמונת ההעתק ; ואין לנו שום מבחן אחר לפעולתנו מלבד עמדתו של אדם אלוהי זה בקרבנו, שביחס אליו אנו משווים, שופטים, ובכך משפרים, את עצמנו, בלי שנוכל אי פעם להגיע עדיו . אף שאיננו רשאים לקבל שיש לאידאלים הללו ממשות אובייקטיבית ( קיום...
אל הספר