462 האנטינומיה של התבונה הטהורה ( כלומר הסיבה ) תופעה, תהיה אך ורק אמפירית ? האם לא קיימת דווקא אפשרות, שבעוד כל תוצאה-שבתופעה קשורה בהכרח עם סיבתה על פי חוקי הסיבתיות האמפירית, הרי סיבתיות אמפירית זו עצמה, בלי להפר כהוא זה את ריתוקה לסיבות הטבעיות, תהיה תוצאה של סיבתיות שאינה אמפירית אלא אינטליגיבילית ? כלומר, שתתקיים פעולה מקורית מבחינת התופעות מצדה של סיבה, שבמידה זו אינה תופעה אלא, לפי [ אופיו של ] כושר זה, היא אינטליגיבילית, אף על פי שבכל השאר יש לשייך אותה לגמרי לעולם-החושים, כחוליה בשלשלת הטבע . המשפט הקובע קשר סיבתי בין התופעות דרוש לנו, כדי שנוכל לחפש ולקבוע את התנאים הטבעיים של אירועים טבעיים, כלומר את סיבותיהם-שבתופעה . כשאנו מודים בתוקף המשפט הזה ולא מחלישים אותו על ידי שום יוצא מן הכלל, אנו מעניקים בכך סיפוק שלם לדרישות השכל, שבשימושו האמפירי אינו רואה בכל התרחשות שום דבר מלבד טבע — ויש לו לכך צידוק מלא — וההסברים הפיסיים מוסיפים אז להתקדם בלי הפרעה . עתה, לכל זה לא תיגרם אפילו פגיעה מזערית אם נניח — אפילו כהשערה בדיונית — שבין הסיבות הטבעיות מצויות סיבות שיש להן כושר אינט...
אל הספר