440 האנטינומיה של התבונה הטהורה המושלמת, ואתה הלא-מותנה, נתונה על ידי כך בו-בזמן . או מוטב לומר : היא מונחת- מראש מכוח העובדה, שהמותנה, שאינו אפשרי אלא באמצעותה, נתון . הסינתזה של המותנה עם התנאי שלו היא כאן סינתזה של השכל גרידא, שמדמה את הדברים כפי שהם, תוך כדי התעלמות מהשאלה אם וכיצד אנו עשויים להגיע לרכוש הכרה שלהם . לעומת זאת, אם מה שאנו עוסקים בו הן תופעות — ואלה, בתור דימויים, יכולות להיות נתונות רק במידה שאני רוכש הכרה שלהן ( כלומר, מגיע אליהן עצמן , שהרי אינן אלא הכרות אמפיריות ) — כי אז אינני רשאי לומר באותה משמעות, שאם נתון המותנה, נתונים בכך גם כל התנאים עבורו ( כתופעות ) ; ולכן אינני יכול לגזור מכאן בשום אופן את הטוטאליות המוחלטת של הסידרה . שהרי התופעות, באפרהנסיה שלהן, אינן אלא סינתזה בחלל ובזמן, ואינן נתונות אלא בתוכה של זו . מכאן לא נובע כלל, שאם נתון המותנה ( כתופעה ) , הרי בכך נתונה בד-בבד ומונחת-מראש גם הסינתזה המהווה לו תנאי אמפירי . אדרבה, סינתזה זו מתרחשת מלכתחילה רק בתוך הרגרסיה ולעולם אינה קיימת בלעדיה . אבל במקרה זה אפשר בהחלט לומר, שרגרסיה לקראת התנאים, כלומר,...
אל הספר