434 האנטינומיה של התבונה הטהורה לחלץ את עצמנו מפקעת גדולה של דוגמטיזם, ולהציב במקומה ביקורת מפוכחת, 57 אמיתי, תפטור אותנו לשמחתנו מן ההזיה, יחד עם בת-לווייתה, שכמו סם-טיהור 58 ידענות-הסרק היתרה . אי לכך, אילו יכולתי לחזות מראש שאידאה קוסמולוגית, בלי שים לב לאיזה צד של הלא-מותנה היא מוליכה בסינתזה הרגרסיבית של התופעות, היא או גדולה מדי או קטנה מדי בשביל כל מושג של השכל, הייתי מבין שהואיל וכל עניינה הוא במושא של הניסיון שצריך להתאים למושג-שכל אפשרי, עליה להיות ריקה לגמרי וחסרת- משמעות, כיוון שמושא כזה אינו הולם את האידאה, ולא חשוב כמה אשתדל להתאימו אליה . ואכן, זה המצב בכל מושגי-העולם ; וזו הסיבה מדוע, כל עוד התבונה מחזיקה בהם, הם מסבכים אותה ללא-מנוס באנטינומיות . כי נניח : ראשית, שאין לעולם התחלה . במקרה זה האידאה גדולה מדי בשביל המושג . שהרי מושג זה, הבנוי כרגרסיה רציפה, לא יוכל לעולם להגיע אל הנצח השלם שחלף . ועתה הניחו : יש לעולם התחלה . עכשיו, ברגרסיה האמפירית ההכרחית, האידאה תהיה קטנה מדי בשביל מושג השכל . כי מאחר שהתחלה מניחה זמן שקדם לה, הרי שאינה לא-מותנָה, וחוק השימוש האמפירי ...
אל הספר