על הפראלוגיזמים של התבונה הטהורה 347 ההיא או להודיע שחסר בה משהו . זהו המושג, או אם מעדיפים : השיפוט—אני חושב . 4 של כל המושגים בכלל, ולכן גם של המושגים קל לראות, ששיפוט זה הוא המֶרְכָּב הטרנסצנדנטאליים ; על כן הוא כלול תמיד בין מושגים אלה והנו טרנסצנדנטאלי בעצמו . אבל לא יכול להיות לו כינוי מיוחד, כיוון שהוא משמש רק כדי לסמן כל חשיבה כשייכת לתודעה . בינתיים, אף על פי שהוא [ עצמו ] חף מכל יסוד אמפירי ( רשמי החושים ) , בכל זאת הוא משמש להבחין בטבע כוח-הדימוי שלנו בין שני מיני מושאים . אני כחושב הנני מושא של החוש הפנימי, וקרוי נפש . מה שהנו מושא של החוש החיצוני נקרא גוף . לפי זה, הביטוי "אני" כיש חושב כבר מציין את המושא של אותה פסיכולוגיה שניתן לכנות "תורת נפש רציונלית", אם באמצעותה אינני דורש לדעת על הנפש יותר ממה שניתן להסיק מתוך המושג "אני" באשר הוא נוכח בכל חשיבה ובלי שום תלות בניסיון ( ניסיון ש [ היה ] קובע אותי in concreto באופן מסוים יותר ) . תורת הנפש הרציונלית היא מיזם מעין זה . אילו היו מעורבים ביסודות ההכרה של מדע זה גורם אמפירי כלשהו שקיים בחשיבתי, או איזו תפיסת-חושים מיוחדת ...
אל הספר