331 על האידאות בכלל שמתיישב אתו . אצל אפלטון האידאות הן דיוקני-אב של הדברים עצמם ולא רק, כמו הקטגוריות, מפתחות לניסיון אפשרי . לדעת אפלטון האידאות נובעות מהתבונה הגבוהה ביותר, שממנה עברו ונעשו חלקה של תבונת האדם . אולם תבונת האדם אינה מצויה עוד במצבה הראשיתי ; אלא היום, במאמץ רב, עליה לקרוא חזרה לאותן אידאות קדומות שהתעממו בינתיים, על ידי היזכרות הקרויה פילוסופיה . אין בדעתי לפתוח כאן בחקירה ספרותית על המובן שאותו פילוסוף נשגב קשר בביטויו זה . אסתפק בהערה, שגם בדיבור הרווח וגם בכתובים אין זה בלתי-רגיל, שהשוואת המחשבות שהביע מחבר בדבר מושא דיונו מאפשרת להבין את המחבר טוב יותר משהבין הוא את עצמו, כיוון שהוא לא קבע והגדיר את מושגו די הצורך, ולכן דיבר, או אפילו חשב, בניגוד לכוונתו שלו . אפלטון היטיב לראות, שיש לכוח-ההכרה שלנו צורך נעלה הרבה יותר מן הצורך לאַיֵית תופעות בהתאם לאחדות סינתטית, כדי שיוכל לקרוא אותן בתור ניסיון . הוא ראה שתבונתנו ממריאה באופן טבעי אל הכרות, המרחיקות לכת יותר מכפי שמושא כלשהו, שניתן על ידי הניסיון, יוכל אי פעם להתאים להן, ועם זאת יש להן ממשות, והן אינן סתם בדיות...
אל הספר