חטיבה שנייה | הדיאלקטיקה הטרנסצנדנטאלית 328 שנית, התבונה בשימושה הלוגי מבקשת אחר התנאי הכללי לשיפוטה ( המסקנה ) , והסילוגיזם עצמו אינו אלא שיפוט, המתרחש על ידי כפיפת התנאי שלו לכלל אוניברסלי ( ההנחה העליונה ) . כיוון שכלל זה, בתורו, גם הוא כפוף לאותה דרישה של התבונה, הרי כל עוד הדבר מתאפשר, צריך [ להוסיף ו ] לחפש אחר התנאי של התנאי ( באמצעות פרוסילוגיזם ) . כך מתברר לנו, שעקרונה המובהק של התבונה בכלל ( בשימושה הלוגי ) הוא : עבור ההכרה המותנה של השכל, עלינו למצוא את הלא-מותנה, שבו מגיעה אחדות [ ההכרה ] לידי השלמה . אולם כלל פעולה לוגי זה לא יוכל להיעשות לעיקרון של תבונה טהורה אלא אם כן מניחים, שאם נתון המותנה, הרי כל סידרת התנאים הכפופים זה לזה, שהיא עצמה לא- מותנָה, נתונה גם היא ( הווה אומר, מוכלת בתוך המושא ובקישורו ) . עיקרון כזה של תבונה טהורה הוא בעליל סינתטי . כי המותנה מתייחס אמנם אנליטית אל תנאי כלשהו, אבל לא אל הלא-מותנה . ועוד, מאותו עיקרון צריכים גם לנבוע משפטים סינתטיים שונים, שהשכל הטהור לא יודע עליהם ולא כלום . כי השכל עוסק רק במושאים של ניסיון אפשרי, שהכרתם והסינתזה שלהם ...
אל הספר