הערה לדו־משמעות של מושגי הרפלקסיה

ספר שני | האנליטיקה של העקרונות 310 האמין שהוא מכיר את טיבם הפנימי של הדברים על יסוד זה בלבד, שהשווה את כל המושאים עם השכל ועם המושג הצורני שמבודדת החשיבה השכלית . לוח מושגי- הרפלקסיה שלנו מעניק לנו יתרון בלתי-צפוי, כי בעזרתו אנו יכולים לחשוף לעין כול את מה שמייחד את תורתו [ של לייבניץ ] על כל חלקיה, יחד עם הגורם המדריך אורח-חשיבה ייחודי זה, שיסודו באי-הבנה גרידא . לייבניץ השווה את כל הדברים זה עם זה רק באמצעות מושגים, ובאופן טבעי לא גילה ביניהם כל שונות אחרת מזו שבה השכל מבדיל את מושגיו הטהורים זה מזה . את תנאי ההסתכלות החושית, המביאים עמם הבדלים משלהם, לא ראה לייבניץ כגורם ראשוני, כי החושיות לא היתה בשבילו אלא אופן-דימוי עמום, ולא מקור נפרד של דימויים . תופעה היתה בעיניו דימוי של הדבר כשהוא-לעצמו, גם אם צורתו הלוגית נבדלת מזו של הכרת השכל, שכן התופעה, בגלל היעדרו השגור של ניתוח, גוררת ערבוב מסוים של מושגים-סמוכים בתוך מושגו של הדבר, שהשכל יודע להפריד ביניהם . במשפט אחד — לייבניץ עשה את התופעה לשכלית, כמו שלוק, בשיטת הנוֹאוֹגוֹניה שלו ( אם יורשה לי ביטוי זה ) , עשה את מושגי- השכל חושי...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד