ספר שני | האנליטיקה של העקרונות 288 הוא הדין לגבי שאר הקטגוריות . למשל, איך דבר יכול להיות אחד עם רבים אחרים, כלומר להיות גודל, וכיוצא באלו . כל עוד חסרה לנו הסתכלות, לא נדע אם באמצעות הקטגוריות אנו חושבים אובייקט, ואם בכלל ישנו אובייקט שמתאים להן . מכאן יש ללמוד שהקטגוריות אינן כלל הכרות אלא רק צורות-חשיבה, שבאמצעותן הופכים הסתכלויות נתונות להכרות . זו גם הסיבה שמתוך קטגוריות בלבד אי-אפשר להוציא שום משפט סינתטי — למשל את המשפט : "בכל קיום יש עצם, כלומר, משהו שיכול להתקיים רק כנושא [ סובייקט ] ולא כנשוא גרידא" ; או : "כל דבר הוא גודל [ קוונטום ] " וכו' — אם אין בידינו שום דבר שבעזרתו נוכל לחרוג ממושג נתון ולקשור אותו עם אחר . מסיבה זו לא הצליח איש להוכיח משפט סינתטי מתוך מושגי-שכל טהורים ותו לא, למשל את המשפט "לכל דבר שקיים במקרה יש סיבה" . מעולם לא הגיעו רחוק יותר מאשר להוכיח, שבלעדי היחס הזה לא נוכל כלל להשיג את [ היש ] המקרי, כלומר, לא נוכל להכיר את קיומו של דבר כזה באופן אפריורי באמצעות השכל ; אך מכאן לא נובע שזה גם תנאי לאפשרות הדברים עצמם . מי שיחזור ויתבונן בהוכחה שלנו לעקרון הס...
אל הספר